האתר נטען...

כליזמר, מוזיקה, שמחה

אנחנו הקליינע מענטשעלעך (מיידיש: אנשים קטנים), מתמקצעים כבר 11 שנים במלאכת השמחה. חמושים בכלי נגינה בלבד, אוספים חוויות מוטרפות מרחבות ריקודים בכל הארץ: שימחנו במדבר, באמצע השוק, על ראש הרים, על אוניות, במועדונים ואפילו בפקק תנועה עצום בכביש החוף.

אנחנו משוגעים על מפגש עם חוגגים מכל סוג, ושואפים להזיז את הטוסיק של כל קהל: מכלות מתוקתקות, דרך בליינים אורבניים מזוקנים, ועד לסבתות עם נכדותיהן בכיכר העיר.

אנחנו מנגנים כליזמר; זה סגנון מוזיקלי עתיק שאפיין את תרבויות היהודים בכל העולם. אנחנו מגישים אותו כמו שהוא: ספוג בהומור, באנושיות, בשימחת המפגש. בלי הגברה; נטו נגינה שמושכת את הקהל להתערבב במעגל החם. ההשראה שלנו היא חבורה של כליזמורים בעיירה הכפרית, אי-שם בפאתי אירופה, ששומרים בקבוק וודקה זולה במזוודה של הכינור, עומדים במרכז המעגל, מנגנים מכל הלב, בשביל הקהל ומתוכו.

תנו לנו לנגן לאנשים שלכם ואנחנו כבר נמצא את הדרך עמוק ללבם, ומשם - לרגליים הרוקדות.

חברי הלהקה

על הבריטון:
אילן נוי מאיר

במושב בציפורי, עם רות היפה בדירה ברמת גן, באוטו-בית בנגב, במטוס לצרפת או סתם בשבילים בקירגיסטן:
אילן הוא נשמת הכליזמר הנווד. עם בריטון במזוודה חבוטה, עם כינור ומיתרים ישנים, או עם מגפון אדום ומילים מושחזות ביידיש. אילנסקי - הוא המקור לחיוך שלא ירד מכם כשתראו אותנו מנגנים ברחוב!

אילן: "המלצה שלי לחיים מאושרים: מוזיקה, חברים ומינון נכון של כדורים. כל אלה ועוד אפשר למצוא בקליינע! (חוץ מהכדורים)."

על הקלרינט:
אורי אפלבוים

חי בטבעון, בבית שבנה במו ידיו, עם טליה היפה ושלושה שודדים קטנים. בבוקר תמצאו אותו בנגריה עם בגדי עבודה מאובקים ועיפרון באוזן, ובלילה הוא מסתובב עם חולצה מכופתרת ושלייקעס, נושף צלילים מזמן אחר כדי לשמח אנשים בזמן הזה.

אורי: "נישט קראצען! - וואשען!*."

*אל תתגרד! - התרחץ!

על התוף:
איתי צור

חי בטבעון עם טל היפה ובנותיהם מטר ושני. כשהוא לא מרקיד רחבות שלמות כתקליטן ב"ליברה מיוזיק" הוא מביא לנו את הגרוב הנכון עם התוף והמקלות. אם ראיתם אותנו פעם מנגנים בטח הרגשתם איך ברגע אחד אתם (וגם האחרים) עוברים מתנועות מחויכות ומהוססות למעגל של כפיים וקפיצות נלהבות באויר . קוראים  לזה מתופף שיודע.

איתי: "איין, צוויי, דריי, פיר!"

על הסוזפון:
יאיר ביילין

חי בבית-קשת עם טל היפה (לא זו של איתי...) ולב המתוק. איש של עבודות כפיים וטלפונים נייחים. התחיל כמתופף של המענטשעלעך לפני עשור ונסחף בעקבות נשמת הכליזמר שלו  (ובעקבות צרכי הלהקה) אל הסוזפון, שגם מוסיף לו כמה סנטימטרים לגובה. יחד הם בלי ספק הקליינע מענטש שהוא הגרוייסע ביותר בכל הפלך.

יאיר: "עורו אחים בלב שמייח!"

על הכינור:
הדר (ברט) נהור

כל להקת כליזמר צריכה דוקטורית להנדסת חומרים. לא ככה? על הדרך היא גם לאמא לשלושה ילדים יחד עם עודד היפה. בין לבין היא מצליחה להקסים בכל הופעה עם חיוך תמידי וצליל מרגש של הכינור שמלווה אותה מילדות.

הדר: "לא דמיינתי שהכינור יחזור להיות חלק ממני גם בבגרותי. ואז הגיעו המענטשעלעך. כבר יותר מעשור שאנחנו מנגנים ביחד, לפעמים תוך כדי נסיעה בארגז של הגיבור, לפעמים בין הבסטות בשוק, לפעמים, על סירה בונציה, לפעמים עם בטן של חודש תשיעי, תמיד עם שמחה גדולה, לא מעט פעמים גם עם דמעה של התרגשות".

על הכינור:
טליה הרצליך

ההבדל בין כליזמר למוזיקאי הוא שכליזמר מחייך תוך כדי ניגון. טליה היא הצליל והיציבה של כנרת בפילהרמונית עם הסלסול והחיוך של פידלרית בעיירה שהתגנבה ללהקת הכליזמרים. תוך כדי לימודי כינור באקדמיה למוזיקה בירושלים ובבודפשט היא מתרוצצת איתנו בין האירועים ומפזרת לקהל את כל הטוב הג'ינג'י הזה.

טליה: "איזה מזל שהתגנבתי. הקסם הזה שעובר בין הצלילים הישנים האלה, דרך השמחה האמיתית של הנגינה המשותפת ועד למבטים המאושרים של האנשים שבקהל הוא משהו שלא חוויתי במקומות אחרים".

על האקורדיון:
יואב (פריד) פורת

פסנתרן, אקורדיוניסט וחיוך של מיליון זלוטי. סטודנט נצחי באקדמיה למוזיקה בתל אביב. המנוע חסר המנוח של הלהקה, השף המוזיקלי והגזבר בעל ארנק הג'ינס.

"כשהדר התקשרה ושאלה אם ארצה לבוא לנגן על האקורדיון עניתי: בשמחה! אבל אני לא יודע איך :) חודשיים שלושה אח"כ כבר ניגנתי עם הקליינע בחתונה. ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיי."

על הכינור:
מושיקו ג'יואן

את מושיקו אספנו לעגלה כשהיה עוד ילד בטבעון. מאז, הספיק ללמד עשרות תלמידים את רזי הקשת והמיתרים, לעבור לתל אביב, לנגן על במות ובאולפנים עם כל המי ומי, לסיים תואר בלתי נגמר באקדמיה למוזיקה, לנגן בתזמורת האנדלוסית ועוד מלאן דברים. אבל בשבילנו הוא תמיד יישאר הכליזמר התימני הראשון!

מושיקו: "הלו,הלו! אני חצי בולגרי!"

על הגלגלים:
הגיבור

כשהוא נוצר בגרמניה בשנת 1977 הוא לא העלה על דעתו שאת העשור הרביעי של חייו יבלה כשחבורה של כליזמרים שיכורים (חוץ מהנהג) יושבים בארגז שלו ומנגנים.

הגיבור: "הכנופיה הזו כבר הספיקה לסחוב אותי לסיבובים בכל רחבי הארץ: כיכרות ורחובות, תהלוכות ומסיבות, פקקי תנועה, נחלים ובמות. פעם אחת הם נהגו אותי לתוך פאב. האמת? אני נהנה מכל רגע."

חברי הלהקה

על הבריטון: אילן נוי מאיר

במושב בציפורי, עם רות היפה בדירה ברמת גן, באוטו-בית בנגב, במטוס לצרפת או סתם בשבילים בקירגיסטן:
אילן הוא נשמת הכליזמר הנווד. עם בריטון במזוודה חבוטה, עם כינור ומיתרים ישנים, או עם מגפון אדום ומילים מושחזות ביידיש. אילנסקי - הוא המקור לחיוך שלא ירד מכם כשתראו אותנו מנגנים ברחוב!

אילן: "המלצה שלי לחיים מאושרים: מוזיקה, חברים ומינון נכון של כדורים. כל אלה ועוד אפשר למצוא בקליינע! (חוץ מהכדורים)."

על הגלגלים: הגיבור

כשהוא נוצר בגרמניה בשנת 1977 הוא לא העלה על דעתו שאת העשור הרביעי של חייו יבלה כשחבורה של כליזמרים שיכורים (חוץ מהנהג) יושבים בארגז שלו ומנגנים.

הגיבור: "הכנופיה הזו כבר הספיקה לסחוב אותי לסיבובים בכל רחבי הארץ: כיכרות ורחובות, תהלוכות ומסיבות, פקקי תנועה, נחלים ובמות. פעם אחת הם נהגו אותי לתוך פאב. האמת? אני נהנה מכל רגע."

על הכינור: מושיקו ג'יואן

את מושיקו אספנו לעגלה כשהיה עוד ילד בטבעון. מאז, הספיק ללמד עשרות תלמידים את רזי הקשת והמיתרים, לעבור לתל אביב, לנגן על במות ובאולפנים עם כל המי ומי, לסיים תואר בלתי נגמר באקדמיה למוזיקה, לנגן בתזמורת האנדלוסית ועוד מלאן דברים. אבל בשבילנו הוא תמיד יישאר הכליזמר התימני הראשון!

מושיקו: "הלו,הלו! אני חצי בולגרי!"

על האקורדיון: יואב (פריד) פורת

פסנתרן, אקורדיוניסט וחיוך של מיליון זלוטי. סטודנט נצחי באקדמיה למוזיקה בתל אביב. המנוע חסר המנוח של הלהקה, השף המוזיקלי והגזבר בעל ארנק הג'ינס.

"כשהדר התקשרה ושאלה אם ארצה לבוא לנגן על האקורדיון עניתי: בשמחה! אבל אני לא יודע איך :) חודשיים שלושה אח"כ כבר ניגנתי עם הקליינע בחתונה. ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיי."

על הכינור: טליה הרצליך

ההבדל בין כליזמר למוזיקאי הוא שכליזמר מחייך תוך כדי ניגון. טליה היא הצליל והיציבה של כנרת בפילהרמונית עם הסלסול והחיוך של פידלרית בעיירה שהתגנבה ללהקת הכליזמרים. תוך כדי לימודי כינור באקדמיה למוזיקה בירושלים ובבודפשט היא מתרוצצת איתנו בין האירועים ומפזרת לקהל את כל הטוב הג'ינג'י הזה.

טליה: "איזה מזל שהתגנבתי. הקסם הזה שעובר בין הצלילים הישנים האלה, דרך השמחה האמיתית של הנגינה המשותפת ועד למבטים המאושרים של האנשים שבקהל הוא משהו שלא חוויתי במקומות אחרים".

על הכינור: הדר (ברט) נהור

כל להקת כליזמר צריכה דוקטורית להנדסת חומרים. לא ככה? על הדרך היא גם לאמא לשלושה ילדים יחד עם עודד היפה. בין לבין היא מצליחה להקסים בכל הופעה עם חיוך תמידי וצליל מרגש של הכינור שמלווה אותה מילדות.

הדר: "לא דמיינתי שהכינור יחזור להיות חלק ממני גם בבגרותי. ואז הגיעו המענטשעלעך. כבר יותר מעשור שאנחנו מנגנים ביחד, לפעמים תוך כדי נסיעה בארגז של הגיבור, לפעמים בין הבסטות בשוק, לפעמים, על סירה בונציה, לפעמים עם בטן של חודש תשיעי, תמיד עם שמחה גדולה, לא מעט פעמים גם עם דמעה של התרגשות".

על הסוזפון: יאיר ביילין

חי בבית-קשת עם טל היפה (לא זו של איתי...) ולב המתוק. איש של עבודות כפיים וטלפונים נייחים. התחיל כמתופף של המענטשעלעך לפני עשור ונסחף בעקבות נשמת הכליזמר שלו  (ובעקבות צרכי הלהקה) אל הסוזפון, שגם מוסיף לו כמה סנטימטרים לגובה. יחד הם בלי ספק הקליינע מענטש שהוא הגרוייסע ביותר בכל הפלך.

יאיר: "עורו אחים בלב שמייח!"

על התוף: איתי צור

חי בטבעון עם טל היפה ובנותיהם מטר ושני. כשהוא לא מרקיד רחבות שלמות כתקליטן ב"ליברה מיוזיק" הוא מביא לנו את הגרוב הנכון עם התוף והמקלות. אם ראיתם אותנו פעם מנגנים בטח הרגשתם איך ברגע אחד אתם (וגם האחרים) עוברים מתנועות מחויכות ומהוססות למעגל של כפיים וקפיצות נלהבות באויר . קוראים  לזה מתופף שיודע.

איתי: "איין, צוויי, דריי, פיר!"

על הקלרינט: אורי אפלבוים

חי בטבעון, בבית שבנה במו ידיו, עם טליה היפה ושלושה שודדים קטנים. בבוקר תמצאו אותו בנגריה עם בגדי עבודה מאובקים ועיפרון באוזן, ובלילה הוא מסתובב עם חולצה מכופתרת ושלייקעס, נושף צלילים מזמן אחר כדי לשמח אנשים בזמן הזה.

אורי: "נישט קראצען! - וואשען!*."

*אל תתגרד! - התרחץ!

דברו איתנו

Phone contact